סדנת צילומי לילה בדרום הארץ

סדנת צילומי לילה בדרום הארץ

מדריך לצילום כוכבים
כותבים : אמיר ארליך ויונתן אליכיס

הקדמה
ראשית, לפני שניגשים לצילום עצמו, חשוב להבין את האתגר העומד מולנו. צילום כוכבים או שביל החלב אינו כמו כל צילום
אחר ואינו דומה גם לצילומי לילה או חשיפה ארוכה אחרים. בעוד שבצילומי לילה וחשיפה ארוכה אנחנו מנצלים את האור
הסביבתי לטובתנו והוא מסייע לנו בבניית הקומפוזיציה, בצילומי כוכבים אנחנו נמצאים בחושך מוחלט ככל הניתן ולמעשה, לא
רואים מה אנחנו מצלמים.

דבר ראשון – מציאת מקום
מקומות יפים יש המון בישראל אבל על מנת לצלם את הכוכבים אנחנו צריכים מקומות חשוכים ככל הניתן מבלי שתהיינה
הילות אור שמאירות את השמיים. מקומות כאלו ניתן למצוא בכמה מקומות בארץ ובעיקר בנגב אבל, הרבה מקומות הם
שמורות טבע שבהן אסור לשהות בשעות החשיכה. המשמעות של הדבר היא שאין כאן מקום לספונטניות אלא צריך לדעת
ולתכנן מראש )בסיוע מפות סימון שבילים / התייעצות עם פקח( לאן מגיעים.

דבר שני – בניית הקומפוזיציה
ברגע שמצאתם מקום אפשר להתחיל לתכנן את הקומפוזיציה. כיוון שלא ניתן לעשות זאת בחושך מוחלט, כדאי להגיע לשטח
לפני חשיכה או לבצע סיור מקדים. בבניית הקומפוזיציה חשוב להתייחס לתנאי השטח אבל לא פחות מכך, לכיוון הצילום, כפי
שיפורט בהמשך.

דבר שלישי – הצילום עצמו
ברגע שיש מקום וקומפוזיציה מסודרת, נשאר רק לשים את המצלמה על החצובה ולצלם. בהתחשב בתנאים, ניתן לבחור
צילום של מסלולי כוכבים, שביל החלב או טיים לאפס )סרטון של שביל החלב(

צילום מסלולי כוכבים
כמו בכל צילום, אחד הדברים החשובים ביותר הוא בניה טובה של קומפוזיציה. בצילום של שבילי כוכבים חשוב לנו שיראו כמה
שיותר שמים אבל בלי עוגן טוב שיחזיק את התמונה ושייחד אותה, התמונה תאבד עניין. כיוון שהצילום מתבצע בשעות
החשכה ובאיזור חשוך כמה שיותר, חשוב להכיר את השטח מראש או להגיע בשעות האור בכדי לתכנן את הקומפוזיציה שלנו
בצורה אופטימלית. בנוסף, כיוון שהצילום מתבצע בלילה, נרצה שיהיה לנו פריים אחד שבו הקרקע מוארת בצורה טובה בכדי
שיראו את פרטי העוגן )אלא אם בחרנו בסילואט(.
דבר נוסף שחשוב להבין ולקחת בחשבון זה אופן הסיבוב של כדור הארץ והכוכבים והצורות שנקבל בפריים הסופי כתוצאה
מכך. בקצרה, כדוה”א וכוכב הצפון נעים בדיוק באותו כיוון ובאותה המהירות ולכן הרושם המתקבל הוא שכוכב הצפון לא זז.
כל שאר הכוכבים סובבים סביב כוכב הצפון, כלומר, אם נפנה את המצלמה שלנו צפונה, נקבל אפקט של קווים מעגליים.
לעומת זאת, אם נפנה את המצלמה שלנו לדרום מזרח, נקבל קווים כמעט אופקיים שמתקמרים/מתקערים בקצוות. מהירות
התנועה של הכוכבים היא 51 מעלות בשעה סביב כוכב הצפון ובנוסף, ככל שנהיה באיזור חשוך יותר )עם פחות זיהום אור(
נראה יותר כוכבים. שני הנתונים האלו משפיעים על אורך וצפיפות שבילי הכוכבים שנקבל כפועל יוצא כמובן של כמה זמן
סה”כ נצלם .
השיטה היא לעבוד עם שלט )עדיף חוטי( או דרך תכנות של המצלמה למי שיש את האופציה ולייצר מצב של חשיפות ארוכות
ורצופות לפרק זמן ארוך ככל שמתאפשר לכם. אם מצלמים לכיוון צפון, עדיף שעתיים לפחות .
עכשיו אפשר לעבור לתכלס …
.5 ממקמים את המצלמה באופן יציב על החצובה. מסירים או מקבעים כל דבר שעלול להרעיד אותה כתוצאה מרוח
חולפת .
.2 מייצרים פריים ראשון שבו רואים טוב את העוגן (foreground) של התמונה שלנו. עושים זאת עם ISO גבוה יחסית או
ע”י “צביעה” של השטח בפנס / פלאש .
.3 מייצרים פריים “טסט” של הכוכבים. המטרה של הפריים הזה היא לראות שאנחנו מקבלים תמונה ללא זיהום אור
שמפריע מדי, עם מספיק כוכבים בשמיים ושהכוכבים שלנו בפוקוס. אנחנו עובדים כמובן במניואל מלא )כולל WB –
עדיף על טונגסטן( ומשחקים עם ה ISO בעיקר בכדי לקבל את התוצאה הרצויה. הצמצם שלנו צריך להיות פתוח ככל
הניתן )אם כי ניתן לסגור קצת בהתאם לתנאי השטח( ומשך החשיפה, לפחות 33 שניות. ברגע שיש לנו פריים
שאנחנו מרוצים ממנו, שומרים את ההגדרות של המצלמה ומוחקים אותו .
.4 סוגרים את מכסה העדשה ומצלמים פריים אחד או שניים ככה. מסירים את המכסה .
.1 נועלים את המחשף בשלט ומחכים לראות שהמצלמה אכן עובדת ברצף )מסיימת חשיפה ומיד מתחילה חשיפה
חדשה(. נותנים למצלמה לעבוד כמה זמן שהחלטתם .
.6 כשמסיימים, סוגרים את מכסה העדשה ומצלמים פריים אחד או שניים ככה .
עכשיו מגיע השלב של העריכה .
.5 עורכים את תמונת העוגן תוך דגש לנראות של הקרקע. אם אפשר, מחשיכים את השמיים שלא יפריעו .
.2 עורכים את התמונה הראשונה של צילום הכוכבים כשהדגש זה הבלטה של הכוכבים .
.3 מסנכרנים את העיבוד לכל שאר התמונות )למעט זו של העוגן כמובן(.
.4 אם צילמתם ב RAW זה הזמן לייצא את התמונות )כולל העוגן והשחורות( ל JPG או, אם יש לכם מחשב על – ל TIFF .
.1 פותחים את התוכנה לחיבור התמונות )אני עובד עם StarStax (, מעלים את התמונות לחיבור ובנפרד, למקום הייעודי
להן, את התמונות השחורות .
.6 לגבי תמונת העוגן – יש שתי אפשרויות :
א. להעלות אותה גם לתוכנה.
ב. לשלב אותה אח”כ בפוטושופ.
.7 אני מסמן בהגדרות של התוכנה gap filling שהמשמעות שלו זה שהתוכנה משלימה “רווחים” שנוצרו בין פריים אחד
למשנהו .
.8 נותנים לתוכנה לרוץ .
.9 אם העלינו גם את התמונה של העוגן, התוצאה שקיבלנו היא הסופית ונשאר רק לנקות קצת בפוטושופ. אם תסתכלו
טוב, תראו שלפני כל “שביל כוכבים” יש נקודה. זה הכוכבים שנתפסו בצילום של העוגן. אני באופן אישי, מוחק אותם
אחד אחד …
.53 אם לא העלינו את תמונת העוגן, מעלים את התמונה המחוברת ותמונת העוגן כשכבות בפוטושופ וממסכים לשילוב
של שתיהן .

צילום שביל החלב
גם כאן, אחד הדברים החשובים ביותר הוא בניה טובה של קומפוזיציה. בצילום של שביל החלב חשוב לנו שיראו כמה שיותר
שמים אבל בלי עוגן טוב שיחזיק את התמונה ושייחד אותה, התמונה תאבד עניין. כיוון שהצילום מתבצע בשעות החשכה
ובאיזור חשוך כמה שיותר, חשוב להכיר את השטח מראש או להגיע בשעות האור בכדי לתכנן את הקומפוזיציה שלנו בצורה
אופטימלית. בנוסף, כיוון שהצילום מתבצע בלילה, נרצה להאיר את הקרקע כך שיראו את פרטי העוגן )אלא אם בחרנו
בסילואט( בצורה טובה וברורה.
דבר נוסף שחשוב להבין ולקחת בחשבון זה הסיבוב של כדור הארץ ותנועת הכוכבים. שלא כמו בצילום שבילי כוכבים, המטרה
שלנו בצילום שביל החלב היא לקבל תמונה חדה ככל הניתן, מבלי שיראו תנועה של הכוכבים. לצורך כך אנחנו צריכים קצת
מתמטיקה…
ישנו חוק שנקרא “חוק ה 133- “. המטרה שלו היא לקבוע מה פרק הזמן המקסימלי שניתן לחשוף מבלי שנתחיל לראות מריחה
של הכוכבים בפריים. החישוב הוא: 133 חלקי אורך המוקד בו אנו מצלמים = משך הזמן שניתן לחשוף. החישוב הנ”ל מתייחס
למצלמות פול פריים. במידה ומצלמים עם עדשת קרופ, יש להכפיל את אורך המוקד בקרופ פקטור לפני החלוקה. כך למשל:
.5 13 שניות שזה זמן החשיפה המקסימלי לקבלת תמונה ללא = צילום עם אורך מוקד 53 מ”מ על פול פריים – 133/53
מריחה
.2 35 שניות שזה זמן החשיפה המקסימלי = 56 ואז, 133/56 = 5.6* צילום עם אורך מוקד 53 מ”מ על קנון קרופ – 53
לקבלת תמונה ללא מריחה.
מהדוגמאות האלו ניתן להבין את היתרון הגדול שבשימוש במצלמת פול פריים לצילום שביל החלב.
מבחינת שאר הפרמטרים במצלמה – צמצם פתוח ככל הניתן ו ISO הכי גבוה שהמצלמה שלנו יכולה לסבול בכדי לקבל כמה
שיותר פרטים.
באופן כללי, מומלץ לעבוד עם פוקוס המכוון לאין סוף, אלא אם העוגן שלנו נמצא קרוב מדי למצלמה. במקרה שכזה מומלץ
לחשב את המרחק ההיפר-פוקלי ולפקס בהתאם. אפשרות נוספת היא להאיר את האובייקט עם פנס ולפקס עליו )אני מעדיף
לעשות זאת עם הלייב וויו של המצלמה(.
את שביל החלב קשה יותר לראות מאשר כוכבים באופן כללי ולכן, גם אם ניתן לצלם שבילי כוכבים במקום מסוים, אין זה אומר
שניתן לצלם שם גם את שביל החלב. בשבילו אנחנו צריכים אזור ממש, ממש חשוך.

את שביל החלב לא ניתן לצלם בכל ימות השנה אלא בין החודשים אפריל לספטמבר )פלוס מינוס כמה ימים(. הסיבה היא
שהחלק הצבעוני והיפה של השביל )מרכז הגלאקסיה עם הערפיליות( נמצא מול החלק שלנו בכדור הארץ רק בחודשים הללו,
בשעות הלילה.
בתחילת העונה השביל עולה מעל קו האופק בשעות מאוחרות יחסית )אחת בלילה( וככל שהעונה מתקדמת, שעת הזריחה
שלו נהיית מוקדמת יותר ומגיעה לסביבות שמונה בערב.
בנוסף, בתחילת העונה השביל מופיע כמעט מקביל לקו האופק, ומשתרע מדרום לכיוון מזרח ובהמשך העונה הוא משנה את
הזוית שלו עד שלקראת הסוף עולה כמעט במאונך לקו האופק. המשמעות מכך היא שתחילת העונה היא הזמן המתאים
ביותר לצילום פנורמות של השביל מקצה לקצה )יוסבר בהמשך(.
צילום שביל החלב מצריך לא מעט עבודת עיבוד בכדי לטפל ולהבליט את הגוונים השונים שלו. מומלץ לצלם מספר שוטים לכל
קומפוזיציה תוך שינוי של ה ISO מה שיאפשר לבחור את התוצאה הטובה ביותר.

צילום פנורמי של שביל החלב
בהנחה ששביל החלב מתפרס קרוב לקו האופק, או אם הוא זקוף לאופק ובכל זאת תרצו להראות יותר ממנו, זה המקום לצלם
פנורמה.
פנורמה יכולה להיות מ 2 פריימים והלאה.
.5 בודקים שהמצלמה יושבת יציב על החצובה. מוודאים שהפרמטרים במצלמה מכוונים )אותם עקרונות כמו בצילום
בודד של שביל החלב(.
.2 החוק לפנורמה טובה אומר שצריכה להיות חפיפה של לפחות 33% בין פריים לפריים, היות ומצלמים בלילה וזה קשה
לבדוק את החפיפה, מצלמים עם חפיפה גדולה עוד יותר. אמנם ייצאו יותר פריימים אבל בסופו של דבר, המחשב
עושה את העבודה ועדיף שלא נתקע עם “חור שחור”.
.3 בהתחשב בתנאי השטח וגובהו של שביל החלב, ישנן שתי אפשרויות:
א. צילום פס אחד, מקצה אחד של השביל לקצהו השני. זה בהנחה שהעוגן וכל השביל “נתפסים בצורה טובה בגובה
הפריים.
ב. בהנחה שלא מצליחים להכניס את העוגן והנקודה הגבוהה של השביל לפריים אחד, עושים “שתי קומות” –
מתחילים מאחד הקצוות של שביל החלב ועוברים ומצלמים עד שמגיעים לקצה השני. סופרים כמה פריימים היו,
מטים את המצלמה בזווית למעלה ומצלמים את אותו מספר פריימים לכיוון השני. חשוב במקרה זה להקפיד
שתהיה חפיפה גם בין שתי הקומות של הפנורמה. חשוב לנסות ולהקפיד על אותה חפיפה בין הקומות כל שיהיה
לכם את אותו מספר פריימים בכל קומה.
טיפ קטן: פנורמה ניתן לצלם כשהמצלמה מופנית אנכית )פורטרט( או אופקית )לנדסקייפ(. אמנם בפורטרט ידרשו יותר
פריימים אבל יכנס בו יותר שטח.
טיפ נוסף: לפני תחילת צילום הפנורמה מצלמים פריים עם עדשה סגורה ובסיום הפנורמה צילום שני עם עדשה סגורה. זה על
מנת שבבית תדעו בקלות מהם הפריימים שקשורים לפנורמה.
עיבוד הפנורמה יכול להעשות בלייטרום או פוטושופ, אני אישית מעדיף את הלייטרום וההסבר להלן מתייחס לתוכנה זו.
לוקחים תמונה אחת ומעבדים אותה לפי טעמכם. מסמנים את כל התמונות של הפנורמה ולוחצים על סינכרון. לאחר שהתוכנה
עושה סנכרון וכשעדיין כולן מסומנות, לוחצים על אחת התמונות עם לחצן ימני בעכבר ובוחרים PHOTO MERGE ושם
PANORAMA )בקיצור – ctrl+M (. ניתן לבחור אם לאפשר לתוכנה לבצע קרופ בעצמה או לא. מקבלים תצוגה של איך
הפנורמה תראה ואם מאשרים, לייטרום מעבדת את הפנורמה ומייצרת קובץ DNG שהוא התוצר הסופי. את הקובץ הזה ניתן
כמובן להמשיך ולעבד לטעמכם.